ההיסטוריה של קפריסין

לפני ההיסטוריה – מעט על קפריסין

חוף-ניסי-ביצ'-קפריסין

קפריסין, רפובליקה עצמאית מאז 1960, נמצאת במזרח הים התיכון וממוקמת בנקודת חיבור ימית ייחודית בין היבשות אירופה, אסיה ואפריקה. כיום היא מהווה את אחד מהיעדים הפופולריים ביותר לחופשה באירופה ובמזרח התיכון. זהו האי השלישי בגודלו באגן הים התיכון אחרי סרדיניה וסיציליה המכסה שטח של כ-9000 קמ”ר ובעל אוכלוסיה של כמעט מיליון תושבים. השפות הרשמיות בקפריסין הן יוונית וטורקית. אבל העובדים בתעשיית התיירות דוברים גם אנגלית, צרפתית, גרמנית ועוד…

זהו אי של ניגוד צבעוני בין ישן לחדש, חופים ליבשה, המולת ערים ושלוות הכפרים, אי הנהנה מיותר מ-330 ימים של שמש בשנה. בכל שנה מגיעים אליו מבקרים חובבי טיולים רגליים, טיולי אופניים, ארכיאולוגיה, אמנות ביזנטית ועוד.

בקפריסין תמצאו לא רק נופים עוצרי נשימה אלא גם מורשת ארכיאולוגית עשירה. הנופים והאתרים הארכיאולוגים הטמונים בחיכם, שלובים כשתי וערב באגדות ומיתוסים על האלה אפרודיטה, אשר הפכה במורשתה את קפריסין לאי של אהבה. כפי שתקראו בהמשך, מורשת אהבה זו טרם הביאה לשלום בין הצפון והדרום, אך המגעים בין שני הצדדים חודשו בשנים האחרונות למען מציאת פתרון שייטיב לכל הצדדים.

לאן שלא תגיעו בקפריסין, ההיסטוריה העשירה של האי תתגלה בפניכם. זהו מסע צבעוני בזמן, לעתים סוער, שהחל לפני כ-10,000 שנים. מאז 1200 לפני הספירה ניכרת באי התרבות ההלנית היוונית, תרבות אשר שרדה עד ימינו אנו. בדומה לישראל, גם כאן פיניקים, פרסים, רומאים, ונציאנים וטורקים – כולם השאירו את חותמם על אדמת קפריסין. קרמיקה כלכוליתית ופסיפסים רומאיים, כנסיות ביזנטיות ומבצרים ונציאניים הם חלק מהירושה התרבות העשירה של האי.

מנזר בהרי הטרודוס
מנזר בהרי הטרודוס

כיום, קפריסין היא שילוב ייחודי של תרבות אירופאית עם המסתוריות של הלבנט. הערים הקפריסאיות מציעות קניות בחנויות מודרניות, מאכלים מכל העולם ושירותי נופש ובניגוד מוחלט לזה ותוך כדי כך, החיים בכפרים עדיין מתנהלים לפי חילופי העונות, בקצב איטי ושליו.

טיול בלימסול בעקבות קפריסין הפרהיסטורית

קפריסין יושבה לראשונה על ידי מתיישבים חקלאיים אשר הגיעו אליה מן הלבנט, איזור המורכב בעיקר מסוריה, לבנון, ישראל וירדן, בימי התקופה הפלאוליתית, כלומר בתחילת תקופת האבן. בזמן זה היו בקפריסין מינים גמדים של חיות כמו פילים והיפופוטמים. המתיישבים הביא עימם אל האי כלבים, כבשים, עזים, בקר (אשר נכחד עד אשר הובא בשנית לאי מאוחר יותר) וחזירים יחד עם זאבי וצבאי בר שלא חיו באי קודם להגעתם.

יעד תיירותי שוקק בו תוכלו לראות ממצאים מתקופה זו היא העיר השניה בגודלה באי – לימסול, הנקראת למסוס בשפת המקום. היא התפתחה בין שני אתרים עתיקים – אמטוס במזרח וקוריון במערב. בלימסול תוכלו לשלב את הישן – אתרים ארכיאולוגיים, בחדש – אזור הקניות המלא בחנויות קטנות המציעות מזכרות, מוצרי עור, ביגוד, תכשיטים וקרמיקה – חוויה תרבותית מעניינת לכל חובב קניות נלהב.

המרינה של לימסול
המרינה של לימסול

על ההיסטוריה של האזור ניתן ללמוד מביקור במוזיאון הארכיאולוגי בעיר, באתרים הארכיאולוגיים הסמוכים ובמצודת לימסול שליד הנמל הישן. במצודה זו נישא מלך אנגליה – ריצ'רד לב הארי, אשר היה הפטרון למסע הצלב השלישי לארץ ישראל, לברנגאיה מנווארה. כיום שוכן במצודה מוזיאון לימי הביניים. בכתבה זו נזכיר את ריצ'רד לב הארי שנית, תחת מסעות הצלב של ימי הביניים.

באמטאוס הקרובה ללימסול תוכלו לראות שרידים ארכיאולוגיים של אחת מהערים העתיקות בממלכה, בה נבנה המקדש הראשון של אפרודיטה. באתר הארכיאולוגי אטוקרמנוס נמצאו ממצאים המתארים, לפי דעת החוקרים, את המינים הגמדיים של פילים והיפופוטמים שחיו באי בזמן הגעת המתיישבים הראשונים.

העיר העתיקה אמתוס
העיר העתיקה אמתוס

בתקופה זו, המתיישבים חיו בבתים עגולים שבהם מרצפות סיד שרוף, עיבדו מינים עתיקים של חיטה וצדו צבאים. חזירים, כבשים, עיזים ובקר שהיו עדיין פראיים יחסית אף על פי שהכלכלה המקומית התבססה עליהם. ממצאים מתחילת תקופה זו כוללים כלי אבן ובהמשך האדם החל לייצר גם כלי קרמיקה.

בארות מים מתקופה זו, הם מבין הבארות העתיקות ביותר בעולם, בני כ-9,000-10,500 שנים. ממצא חשוב נוסף מתקופה זו הוא שרידים של חתול בן 8 חודשים, אשר נקבר יחד עם בן אנוש ונמצא בשנת 2004. הקבר מתוארך להיות בן 9,500 שנים, מה שהופך אותו לממצא עתיק יותר מאשר הממצאים של הציביליזציה המצרית. זהו הקשר הארכיאולוגי העתיק ביותר בין בני אדם למשפחת החתוליים.

טיול בפמגוסטה וסביבתה בעקבות קפריסין בתקופת הברונזה

בתקופת הברונזה החלה כריית ומסחר נחושת והכתב הקדום הופיע לראשונה בקפריסין. זמן זה כלל בתוכו תקופה של שגשוג מקומי, בה נבנו הערים הראשונות כמו אנקומי. האדם בנה בניינים גדולים מלבנים, חלקם שימשו לייצור ואחסון שמן זית. כמו כן נבנו מקדשים נוספים. מתארם של הערים וצורת הבניה של הלבנים מתקופה זו דומים ביותר לבניינים וללבנים בני אותה תקופה מסוריה. כמו כן קברים מלבניים מתקופה זו דומים למקביליהם בסוריה וישראל.

ממצאים מתקופה זו כוללים משקולות בצורת חיות שנמצאו באנקומי ויוצרו בהתאם לסטנדרטים של סוריה, ישראל ומסופוטמיה באותה תקופה, דבר המעיד על מסחר ימי עם אזורים אלה. במשך תקופה זו קפריסין יושבה מספר פעמים על ידי מספר שבטים יווניים שונים.

כלי חרס

לקראת סוף תקופת הברונזה יוצרו כמויות גדולות של כלי קרמיקה בקפריסין. ממצאים נוספים כוללים כלים מחופים לבן וכלי בסיס טבעת – שהם משפחות כלי קרמיקה ייחודיות לקפריסין. כלים דומים להם מתקופה זו נמצאו גם בישראל – עוד סימן למסחר הימי בין האיזורים וכמו כן נמצאו עדויות למסחר גם עם כרתים. בתקופה זו האדם החל לבנות גם קברים גדולים, דבר המעיד על קיומן של ממלכות באי הקפריסאי.

היעד התיירותי הבולט המקושר לתקופה זו היא אזור פגמוסטה, בו נבנתה העיר הראשונה אנקומי בה נמצאים שרידי מקדש עתיק. אזור זה הוא אזור תיירות בינלאומי מזה זמן רב, אליו מגיעים בימינו תיירים מכל אירופה על מנת לנפוש במלונות היוקרה ולהשתזף בחופים החוליים היפים. כיום עיקר העניין בפמגוסטה מתרכז באזור הנמל, בו תמצאו סירות דייגים ותוכלו להנות ממנות דגים מקומיות באחת הטברנות ולהתנסות בפעילויות ספורט ימי מרגשות.

הכנסייה בפרלימני
הכנסייה בפרלימני

פרלימני היא יעד נוסף. הכפר נבנה בסופו של מישור פורה (קוקינוכוריה) ובו בתי אירוח חופיים ונופים משובצי תחנות רוח. גם כאן תוכלו ליהנות לכם מרצועת חוף שאורכה כ-5 ק”מ.

מקייפ גרקו הסמוכה משתקפים נופים מיוחדים של תצורות אבן שנשחקו מהרוח והגלים במרוצת השנים.

טיול בפאפוס בעקבות קפריסין בתקופת הברזל

תקופת הברזל מקושרת לחלק מהמיתוסים העיקריים במיתולוגיה היוונית. מספר ערים קפריסאיות גדולות נבנו על ידי גיבורים יוונים שהיגרו לאי לאחר מלחמת טרויה – גם היא פרק מפורסם מהמיתולוגיה היוונית. פאפוס היא אחת מערים אלה, בה לפי המיתולוגיה נולדה האלה אפרודיטה – אלת האהבה והיופי.

פאפוס היא עיירת נמל ציורית אשר נמצאת בחלקו הדרומי-מערבי של האי, במרחק שעת נסיעה מלימסול. העיירה בעלת היסטוריה ארכיאולוגית עשירה ומוכרת על ידי אונסק”ו כאתר מורשת עולמי.

סלע אפרודיטה” המפורסם הינו סלע עצום בים, שארית של יבשה אשר סביבתה נעלמה בתהליך בלייה ורק חתיכת יבשה זו ניצבת בתוך המים. רצועת החוף המרשימה של סלע אפרודיטה היא לפי המיתולוגיה המקום בו אפרודיטה יצאה מתוך קצף הגלים. משם היא הלכה אל המקדש שנבנה לכבודה בפאלאייפאפוס, מקדש ששרידיו שרדו עד ימינו.

במחוז פאפוס ניתן לבקר בעיירה פוליס ומרינת הדייגים לאצ'י. העיירות אשר שוכנות בהרי האזור השתנו מעט מאוד בדורות האחרונים ושם תוכלו לחוות את החיים הכפריים בקפריסין של פעם. הטבע שהשתמר יפה באזור מתאים לנופש בסגנון חופשה רומנטית ציורית.

ממצאים מתקופת הברזל בקפריסין כוללים קברים שבהם כתב קדום, לראשונה בהיסטוריית האי- כתב יווני. השפעה יוונית נוספת בתקופה זו היא שריפת גופות בנוסף לפולחני הקבורה הרגילים ובקברים מהתקופה נמצאו לראשונה כלי ברונזה המכילים אפר אדם. כמו כן נמצאו שרידי מגן ושרביט המעידים על השפעות מצריות. בתקופה זו התיישבו באי סוחרים פיניקים מצור שבלבנון ועל כך מעידים כדי קבורה כנעניים שנמצאו שם.

קברי המלכים - פאפוס
קברי המלכים – פאפוס

קפריסין בעת העתיקה

קפריסין בעת העתיקה החליפה ידיים פעמים מספר, כאשר זמן זה מאופיין במושלים שונים ממלכות שונות ששלטו על האי במהלך השנים תוך כדי מאבקי כוחות אלו באלו. המקור הכתוב הראשון מעיד כי בתחילת העת העתיקה קפריסין הייתה תחת שליטה אשורית. בשנת 669 לפני הספירה היא השיגה עצמאות אך נכבשה לאחר מכן על ידי המצרים ובהמשך ועל ידי הפרסים ב-545 לפני הספירה. בתחילת המאה הרביעית תושבי האי חוו ניסיון הפיכה שנכשל ולאחר מכן ניסיון כושל נוסף בשנת 344 לפני הספירה, כך שהאי נשאר בידי הפרסים.

בשנת 332 לפני הספירה אלכסנדר מוקדון, תוך כדי מסעו לכיבוש האימפריה הפרסית, שהחזיקה בקפריסין בזמן זה, הטיל מצור על העיר הלבנונית צור. בזמן מצור זה המלכים הקפריסאים צידדו באלסנדר, שהצליח לבסוף לכבוש את העיר ולכבוש לאחר מכן גם את מצרים, אך קפריסין נותרה בשליטה פרסית. כעשר שנים לאחר מכן, ארבעה ממלכי קפריסין תמכו בתלמי הראשון, שהיה אחד ממצביעיו של אלכסנדר והגנו על האי מפני אנטיגונוס – שהיה גם הוא אחד ממצביעי אלכסנדר. בשנים לאחר מכן תלמי איבד את השליטה על האי כך שקפריסין נשלטה על ידי מצרים ותלמאים לסירוגין. בזמן זה התקיימו קשרי מסחר עם אתונה שביוון ואלכסנדריה שבמצרים – שני מוקדי המסחר החשובים של האזור.

בזמן שלטון תלמי האי החל לעבור תהליך הלניזציה – חדירה של תרבות, דת ולעתים אף השפה היוונית אל קפריסין. מאפיינים קפריסאים ופיניקים החלו להיעלם יחד עם הכתב הקפריסאי העתיק.

בשנת 58 לפני הספירה, קפריסין הפכה להיות פרובינציה רומית לאחר שנכבשה על ידי הרומאים מידי שלטון תלמי. לאחר מכן האי נמסר לקליאופטרה ממצרים לזמן קצר אך שב שוב לידי השלטון הרומאי.

לפני הגעת הרומאים, קפריסין היתה מדינת דת כך שהדת השלטת בקפריסין היתה שלובה במלוכה. המלך היווה את הדמות הדתית הראשית ומעמדו כמעט כמו אל – הוא נחשב למעשה כבעל כוח זהה לכל שאר האלים. עבור האזרח הקפריסאי הממוצע, המלך היה נציג ישיר של האלים. בצורה זו, פוליטיקה ודת היו שלובות זו בזו. המלך החזיק בשליטה על הערים השונות הפזורות ברחבי קפריסין ותאם אירועים וחגים דתיים. צורה זו המשיכה להתקיים בזמן השליטה הרומית באי, תוך כדי שמספר פולחנים ייחודיים צצו בזמן המעבר לתקופה הרומית.

קברי המלכים ליד פאפוס
קברי המלכים

עם המצאת ניפוח הזכוכית, הפכה הזכוכית בתקופה זו לנפוצה יותר ויותר משום הירידה במחיר. ברחבי קפריסין, כמו בשאר המקומות באימפריה הרומית, נבנו בתי חרושת מקומיים לניפוח זכוכית, עדות לכך ניתן למצוא בלימסול. הזכוכית הקפריסאית תרמה לשגשוג הכלכלי בתקופה זו ויוצרה בעיקר לשימוש יום יומי לכלי מטבח- צנצנות, כוסות ובקבוקי בושם או שמן.

בשנת 115 פרץ מרד הגלויות, במהלכו יהודי האי יחד עם היהודים של קירנאיקה ואלכסנדריה התקוממו כנגד הקיסר הרומי. המרד ארך שנתיים ובסופו דוכא תוך כדי הרג של יהודים רבים והקהילה היהודית בקפריסין חרבה יחד עם קהילות נוספות במדינות שכנות מסוריה ועד לוב. היהודים לא היו היחידים שגורלם אינם שפר עליהם, לקראת סוף העת העתיקה קפריסין כולה ידעה זמנים קשים – מספר רעידות אדמה שהשמידו את העיר סלמיס, בצורות ורעב שהכה באוכלוסיה ללא רחם.

קפריסין בימי הביניים

לאחר חלוקת האימפריה הרומית לחצי המערבי ולחצי המזרחי, קפריסין (בחצי המזרחי) מצאה עצמה תחת שליטת קונסטנטינופול – כלומר האימפריה הביזנטית. האימפריה הביזנטית החלה להראות סימני התפוררות והמוסלמים פלשו לאי בשנת 650, אך 38 שנים לאחר מכן הקיסר הביזנטי האחרון הצליח להגיע להסכם חסר תקדים יחד עם הח’ליף המוסלמי. במשך 300 השנים העוקבות, קפריסין נמצאה תחת שליטה ערבית וביזנטית משותפת. זאת תוך כדי מלחמת כוחות בלתי פוסקת בין הצדדים.

תקופה זו הסתיימה בשנת 965 כאשר הגנרל ניקטאס כוניאטס כבש את האי תוך כדי ניסיון להחיות את האימפריה הביזנטית. האימפריה הביזנטית אכן הצליחה להאריך את זמן שלטונה. מאתיים שנים לאחר מכן המושל הביזנטי האחרון של קפריסין, יצחק קומונוס, התמרד וניסה להשיג את המלוכה על האי. ניסיון זה לחטוף את הכתר לא צלח, אך יצחק אכן הצליח להשיג לפחות שליטה על האי. המלוכה הביזנטית לא הצליחה להביס את המושל המורד, מפני שהוא נהנה מתמיכתו וחסותו של מלך סיציליה.

מסעות הצלב לא פסחו על האי

קסדה של לוחם במסעות הצלב
קסדה של לוחם במסעות הצלב

במאה ה-12 האי הפך למוקד צלבני. ספינה מהצי של ריצ'רד לב הארי, בה נמצאו אחותו, כלתו ומספר חיילים, הופרדה מהצי תחת סערה קשה. יושבי הספינה נסחפו לקפריסין ונשבו על ידי יצחק אשר סרב לשחרר את החטופים. ריצ’רד עלה אל האי בתחילת יוני 1991, שחרר את השבויים והבריח את יצחק. זה האחרון נכנע והשליטה באי עברה לידי מלך אנגליה. ריצ’רד נישא לכלתו בלימסול באמצע מאי של השנה העוקבת, במצודת לימסול. כשבועיים לאחר מכן הצי הצלבני המשיך בדרכו אל סוריה.

צבאו של ריצ’רד המשיך לשלוט בקפריסין תוך כדי גביית מסים. לאחר מכן האי נמכר לטמפלרים ובהמשך עבר לשליטת הצרפתים. הצרפתים ייסדו באי את ממלכת קפריסין והכריזו כי השפה המקומית הרשמית היא לטינית, לאחר מכן החליפו אותה בצרפתית ובסופו של דבר הכירו ביוונית כשפה הרשמית השניה באי.

טיול בניקוסיה בעקבות ממלכת קפריסין העתיקה

בניין ישן בניקוסיה
בניין ישן בניקוסיה

במהלך תקופה זו, קפריסין היא מדינה צלבנית הנקראת ממלכת קפריסין. מלכה הראשון הוא אמלריך השני, אשר קיבל את המלוכה מהיינריך השישי. אמלריך היה גם ראש ממלכת ירושלים, מדינה צלבנית בתחומי ארץ ישראל, תואר שקיבל דרך נישואין עם איזבל מלכת ירושלים. בזמן ממלכת קפריסין האי יושב על ידי אוכלוסיה רומית קתולית והבירה המסורתית של הממלכה היתה ניקוסיה.

ניקוסיה היא בירת קפריסין גם בימינו והיא ממוקמת במרכז האי במרחק של שעה נסיעה מלימסול. ניקוסיה היא עיר מודרנית קוסמופוליטית, אך בלבה רחובות עתיקים צרים ומפותלים, בתי קפה קטנטנים לאורך המדרכות ובתי מלאכה בהם תמצאו חייטים, נגרים, חרשי נחושת וסנדלרים במהלך עבודתם המזכירה את ימי קדם. בניקוסיה תוכלו לראות את החומה הונציאנית העתיקה אשר נבנתה בתקופת שלטונה של ממלכת ונציה באי – בהמשך נרחיב על כך. בעיר מוזיאונים המציגים את האוצרות העתיקים של האי, את ההיסטוריה האנושית והפולקלור הקפריסאי. נכללים ברשימה זו מוזיאון קפריסין והמוזיאון הביזנטי. לעת ערב מטיילים בעיר יכולים ליהנות ממסעדות, תיאטראות, אטרקציות ואירועים תרבותיים.

גרפיטי בניקוסיה
גרפיטי בניקוסיה

רובה של אוכלוסיית האי בזמן ממלכת קפריסין היתה יוונים אשר התגוררו בכפרים ומיעוט רומאי קתולי אשר התקבץ בעיקר בערי חוף כמו ניקוסיה. מרכז הכוח הדתי נמצא היה בידי הכנסיה הלטינית, אם כי הכנסיה האורתודוכסית נשארה לתפקד באי.

לאחר מותו של אמרליך, הממלכה עברה שוב ושוב דרך סדרה של יורשי עצר צעירים שגדלו להיות מלכיה. בימים אלה, בנים למשפחת איבלין, אשר היתה בעלת כוח בממלכת ירושלים טרם מפלתה של הממלכה, שימשו כעוצרי קפריסין. ב-1229 אחד מעוצרי המשפחה סולק על ידי קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך השני, אך בהמשך הקיסר הובס ובסופו של דבר מלך קפריסין, הוגו השלישי, איחד בין ממלכת קפריסין לממלכת ירושלים, איחוד אשר התפרק ב-1291.

כמו ממלכת ירושלים, לממלכת קפריסין היה בית דין עליון, אם כי בית הדין הקפריסאי היה חלש יותר ממקבילו הירושלמי. האי היה מבוסס ופיאודלי יותר ממלכת ירושלים ולכן המלך העשיר יותר יכל להרשות לעצמו להתעלם מבית הדין העליון.

במהלך המאה ה-14 השפעתם של סוחרים ג’נובים מאיטליה על קפריסין הלכה וגדלה וקפריסין בחרה לעמוד לצד האפיפיור מאביניון בתקווה שהצרפתים יסלקו את האיטלקים מהאי. ב-1426 האי הפך למדינה ממלוכית וכוחם של מלכי קפריסין ירד בהדרגה עד שלבסוף המלכה האחרונה של הממלכה נאלצה למכור את האי לונציה. במהלך שלטון הרפובליקה הונצית באי, נבנתה החומה הוונציאנית בניקוסיה.

קפריסין העות'מאנית

טורקי מתפלל

העות'מאנים החלו פולשים אט אט לקפריסין. בשנת 1571 הצליחו לכבוש את האי מידיהם של הוונציאנים. העות'מאנים סיפחו את קפריסין כפרובינציה של הממלכה העות'מאנית. עם הכיבוש העות'מאני כ-20,000 מתושבי ניקוסיה נהרגו וכל כנסיה, מבנה ציבורי וארמון בעיר נבזז. רק נשים וילדים שנמכרו לעבדות שרדו את הכיבוש.

הכיבוש העות'מאני הביא עימו קבוצה אתנית חדשה לאי – הטורקים. האימפריה העות'מאנית העניקה שטחי אדמה באי לחייליה. במהלך המאה ה-17 האוכלוסייה הטורקית בקפריסין גדלה בקצב מהיר, חלק מגידול זה בשל איסלום בכוח של נוצרים ממוצא יווני. שתי קבוצות האוכלוסייה בקפריסין בזמן זה כללו את הטורקים המוסלמים והיוונים הנוצרים, הפרדה שהפכה להיות לא רק דתית אלא גם אתנית.

בין השנים 1821 ל-1830 התקיימה מלחמת העצמאות היוונית, בה יוון נלחמה באימפריה העות'מאנית והצליחה להביסה. עם פרוץ המלחמה קפריסאים יוונים רבים עמדו לצידה של יוון ואילו העות'מאנים הגיבו ביד קשה. המון טורקי זועם העלה לתלייה ארכיבישוף, חמישה בישופים ו-36 כמרים והרג אותם יחד עם רוב האוכלוסייה היוונית בלרנקה וערים נוספים. עד שנת 1822 נמחו לגמרי 62 כפרים נוצריים בקפריסין.

ב-1869 נפתחה תעלת סואץ ובלונדון החלו להתעניין באי שמיקומו הפך פתאום לנוח עבור בריטניה. העות'מאנים הובסו על ידי הרוסים ב-1877 ושנה לאחר מכן הוכרז כי הסולטן והבריטים חתמו על אמנה לפיה השלטון על קפריסין יעבור לידי בריטניה, שסיפחה לידה את האי רק בשנת 1914 לאחר שהכריזה מלחמה על העות'מאנים במהלך מלחמת העולם הראשונה. תחת שלטון בריטי, תושבי האי נהנו מחופש ביטוי אשר אפשר לקפריסאים היוונים לפתח ולהביע את רצונם באיחוד עם יוון.

קפריסין המודרנית

חזית בית קפריסאי בפרלימני
חזית בית קפריסאי בפרלימני

בשנת 1925, לאחר פירוק האימפריה העות'מאנית, קפריסין הפכה לקולוניה בריטית. מספר שנים לאחר מכן נוצר ארגון המחתרת הקפריסאי-יווני “אאוקה” אשר דרש הגדרה עצמית לתושבי קפריסין ואיחוד עם יוון. העצמאות הושגה בשנת 1960 לרפובליקת קפריסין.

החוקה החדשה יצרה שיתוף כוחות בממשלה, כך שהנשיא ורוב הפרלמנט יהיו קפריסאים יווניים ואילו סגן הנשיא יחד עם 30% מחברי הפרלמנט יהיו קפריסאים טורקים בהתאם לאחוזם באוכלוסיה. בחוקה נקבעה הגדרת רשויות עירוניות נפרדות כך שהיוונים והטורקים יוכלו לנהל כל אחד את ענייניו שלו בערים הגדולות.

סכסוכים פנימיים הפכו למלחמה בין שתי הקהילות, מה שהביא את האו”ם לשלוח ב-1964 כוחות למטרת שמירת השלום, כוחות אשר נמצאים באי עד היום. עשור לאחר מכן כוחות לאומנים קפריסאים-יוונים ביצעו הפיכה צבאית בתמיכת החונטה הצבאית של יוון. בתגובה לכך, טורקיה פלשה לחלק הצפוני של האי. כוחות טורקיים נשארו באי לאחר הפסקת האש וכך נוצרה החלוקה של האי לחלק הצפוני והחלק הדרומי.

צפון קפריסין – קפריסין הטורקית

החלק הצפוני של האי הוכרז ב-1975 ע”י הטורקים כ”פדרציה הטורקית של מדינת קפריסין” ולא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית. ב-1983 השם שונה ל"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין", גם היא מוכרת רק על ידי הטורקים. החלק הדרומי נקרא "רפובליקת קפריסין". שני החלקים מופרדים על ידי קו אטילה המוקף משני עבריו באזור חיץ בשליטת האו”ם. הקו חוצה את הבירה ניקוסיה, ממש בלב השטח הבנוי והחלק הצפוני כולל כשליש משטח האי.

האלימות הבין עדתית, ההפיכה והכיבוש הובילו לעקירתם של מאות אלפי קפריסאים. 200,000 קפריסאים יוונים גורשו מצפון האי לדרומו ו-60,000 קפריסאים-טורקים גורשו מדרום האי לצפונו.

נסיונות של האו”ם לאחד את האי ב-1999 לא צלחו. ב-2004 הצטרפה קפריסין לאיחוד האירופי. למרות שרוב מדינות העולם לא מכירות בריבונות הטורקית על החלק הצפוני, בפועל רק החלק הדרומי היווני הצטרף לאיחוד ותושביו משתמשים במטבע היורו. החלק הצפוני משתמש בלירה הטורקית. בשנת 2014 מנהיגי שני הצדדים יצאו בהצהרה של משא ומתן לתהליך יצירת פדרציה דו אזורית שנמשך עד היום.

שאלות ותשובות

האם קפריסין היא יוונית או טורקית?

שאלה טובה. הרחבנו עליה גם במאמר זה וגם כשכתבנו על הסכסוך הקפריסאי טורקי. בקצרה נאמר שחלקה הדרומי נחשב ליווני וחלקה הצפוני לטורקי אם כי רוב מדינות העולם לא מכירות בחלק הצפוני כטורקי אלא כשטח כבוש.

האם קפריסין אינה חלק מיוון?

לקפריסין קשרי תרבות ענפים עם יוון אך אינה בשליטת יוון. זו הייתה מושבה בריטית משנת 1925 ועד 1960. לפני כן היא הייתה בשליטה מינהלית בריטית משנת 1878 ובשליטת האימפריה העות'מאנית במשך רוב מאות השנים הקודמות.

ממתי קפריסין הפכה למקום מיושב?

הפרהיסטוריה של האי מתוארכת לאלף ה-11 לפני הספירה. ראיות ארכיאולוגיות עדכניות טוענות שכפר החקלאות הים תיכוני העתיק ביותר נמצא בדרום מערב קפריסין – Klimonas.

מה מקור השם "קפריסין"?

בתקופה הרומית (30-330 לספירה) השם של קפריסין הפך לשם נרדף לשם המקביל הלטיני לנחושת (Cuprum). תחת השלטון הרומי, כתוצאה מהמסחר, קפריסין נהנתה מתקופת צמיחה כלכלית של שלוש מאות שנים.