הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ג' – חמורו של משיח

היום השלישי לטיולנו בקפריסין היה בסימן בעלי החיים של האי. כבר לאחר כשעה נסיעה מהמלון (כ-40 ק"מ) עצרנו להפסקה בתחנת היער Stavros tis Psokas שכולל אזור מגודר למופלונים– כבשי בר אנדמיות שנחשבות לחיה הלאומית של קפריסין.

המופלון הפך מקור לגאווה לאומית ומופיע על מטבעות אירו מקומיים, בולים ושטרות בנקאיים, אבל הוא לא לבד. באי יש 36 מינים של יונקים, 380 מינים של עופות, 22 מינים של זוחלים, 3 מינים של דו חיים, 200 מינים של דגים ולמעלה מ-5000 מינים של חרקים.

למרות השפע הזואולוגי, יש חיה אחת בקפריסין שאי אפשר להתעלם ממנה. החמורים. הם מופיעים על תיקים, מגנטים, חולצות ובכל מקום שבו מוכרים מזכרות לתיירים.

למי קראתם חמור?

זן החמורים המקומי הוא זן אנדמי שהתפתח באי ונחשב לבעל החיים הקפריסאי האולטימטיבי. גם מזג נוח וגם יעילות מושלמת בתנאים הטופוגרפיים המאתגרים של קפריסין. ממש רכב 4X4 בלי גלגלים.

גם היהדות הכירה בסגולות של החמורים הקפריסאיים והם נחשבים ל"חמורו של משיח" בגלל צבעם הלבן. אמנם פיבוס אמר שרוב החמורים באי אינם לבנים, אבל גל טען שזו הבעיה הקטנה מכולן ושלא כדאי להתעסק עם היוונים. אחרי הכל הם המציאו את המילה מיתוס.

בכל מקרה עם הזמן והמעבר של קפריסין מחקלאות לתעשייה, כבר כמעט ולא היה צורך בחמורים (הן כחיות משק והן כבהמות משא) וגידול החמורים באי כמעט ונפסק. היה אפילו חשש שזן החמורים הקפריסאי עומד בפני הכחדה.

מי שהצילה אותם באופן פרדוקסלי הייתה דווקא הפלישה התורכית לקפריסין. אלפי חמורים בצפון האי ננטשו עם מעבר בעליהם היוונים דרומה. הממשל החדש באזור ריכז אותם ושיחרר אותם לאנחות (או יותר נכון, לנעירות) בחצי האי קרפאז.

אבל האנשים לא שכחו את החמורים שלהם וכיום יש 2 חוות חמורים באי: הראשונה היא Golden Donkeys Farm שבה מציינים כל שנה ב-1.5 לידת דור חדש של חמורים. יש פה חגיגה צבעונית עם תחרויות, קישוטים, שירים וריקודים מסורתיים.

גם בחוות החמורים Argonaaftis חוגגים את החמור. החווה הוקמה כדי לשמש מקלט לחמורים נטושים ולשמש גרעין רביה קבוע לחמורים המקומיים, אבל היא לא רק כוונות טובות ובמקום ניתן ליהנות מטיולי רכיבה.

חמורים, עכברים ופסל עם רגליים

עם כל הכבוד לחמורים ולמופולנים, לא שכחנו שאנחנו בטיול אוהבי לכת והמשכנו עוד 20 דקות נסיעה (כ-9 ק"מ) לעמק הארזים.

מכאן יצאנו להליכה מעגלית לפסגת הר Tripylos ובחזרה של כ-5 ק"מ בלבד, אבל מכיוון שמדובר בעלייה של כ-300 מטר בשביל שמתאים יותר לחמורים (ופחות לבני אדם) היא נמשכה כשעתיים.

הנוף כמובן היה שווה כל טיפת זיעה למרות שלא פגשנו את העכבר הקפריסאי, מין חדש של עכבר שהתגלה פה ב-2006. אולי הארזים הסתירו או שאולי הפכתי לחמור גרם.

אגב, גם הארז הקפריסאי וגם ה- Arabis kennedyae (פרח ממשפחת המצליבים שנמצא בסכנת הכחדה) הם אנדמיים ונמצאים רק פה, אבל אנחנו בטיול זואולוגי היום. בוטניקה שייכת לאתמול.

מזל שלא היה לי זמן לחשוב על זה כי הנסיעה למנזר קיקוס הייתה קצרה. רק כ-20 דקות לאורך כ-10 קילומטר. לא נשארנו לטעום את הזיווניה שמייצרים במקום כי מיהרנו למאוזוליאום של הנשיא מקריוס ה-3 (7 דקות נסיעה לאורך 2.5 ק"מ).

במקום יש פסל ענק יצוק שמתנשא לגובה של כ-8 מטרים. הפסל הוצב בחצר ארמון הנשיאות בניקוסיה, אבל בשנת 2010 הוא פורק בחשאי על ידי אלמונים והוצב כאן. מיותר לציין שעד היום לא יודעים מי עשה את זה.

חמור נשאר חמור

בדרך למלון Casale Panayiotis (40 דקות נסיעה לאורך כ-22 ק"מ) אמנם ראינו מופלון אבל הוא ברח לפני שהצלחתי לצלם. מזל שבמלון היו לי הרבה הזדמנויות צילום כי זה הרבה יותר ממקום לישון בו.

המלון הוא כפר שכל בתיו הנטושים (ממוצע הגיל במקום הוא 80) הוסבו ליחידות אירוח כולל כל הפינוקים המודרניים, מה שהפך אותו למלון הראשון באי שזכה להכרה מצד המועצה העולמית לתיירות מקיימת. רק אומרת שאפילו הסלקטורית של אל על בטיסה חזרה לא האמינה שהייתי שם.

ההגעה למקום נעשית באמצעות מעלית, כאשר את המזוודות מביאים לחדרים באמצעות קלאב קאר. בצ'אק אאוט פשוט השארנו אותן בחדר והצוות הוציא אותן והעלה אותן עבורנו. וכמובן שכל חדר שונה והאורחים מקבלים כתובת, ממש כמו בכפר אמיתי. הניווט בעייתי במיוחד בלילה אבל לגמרי שומר על אותנטיות.

הבעיה במקום (חוץ מהמנות הנדיבות של האוכל שהצריכו לפנות אותי במנוף) היא שנשארתי חמור. כשהגעתי לחדר לא ראיתי בגלל החושך שיח שעמד בכניסה אליו. ירך ימין נושאת עד עכשיו באהבה סימן כחול בצורת האי קפריסין. למחרת כבר נזהרתי ובמקום רגל ימין נכנסתי באותו שיח עם רגל שמאל.

אבל מבחינתי ההפתעה האמיתית חיכתה לי בחדר. מלבד החלוקים הרכים, המיני בר החופשי והסבונים משמן זית חייכו אלי מקיר המקלחת זוג חמורים. אני חושבת שהמשיח יכול להגיע. החמורים שלו מוכנים.

• הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום א' – הכל בגלל האהבה
• הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ב' – מחפשים את נורית
• ⇐הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ג' – חמורו של משיח
• הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ד' – ירידה לצורך עליה
• הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ה' – למי צלצלו הפעמונים?