כבר ביום השלישי לטיול הבנתי שלישראל ולקפריסין יש קשר היסטורי, אבל היום אני עתידה לגלות ששתי המדינות הן עדיין תיבות התהודה זו של זו. וכמו כל גילוי חשוב, גם הפעם הכל התחיל מוקדם בבוקר.
התעוררתי לקול דנדון פעמונים. בהתחלה חשבתי שאני עדיין תחת ההשפעה של הקומנדריה מאתמול כי זו הייתה שבת (ולא יום ראשון שבו נהוג לצלצל בפעמונים), אבל כאשר שאר חברי הקבוצה דיווחו על אותו הדבר הבנתי שהשמיעה שלי בסדר.
ישו מת בישראל וקם לתחייה בקפריסין
החלטתי לבדוק את הנושא ושאלתי את פקידת הקבלה במלון לפשר העניין. היא הסבירה לי שמדובר ב-Psihosavato, השבת של הנשמות (Psiho – נפש, savato – שבת) שמצוינת בתקופת צום הלנט לזכר השבת שבה מת ישו.
מתכננים כעת את החופשה שלכם?
הנה האטרקציות והפעילויות המובילות השנה בקפריסין. הן מבחינת מחיר והן מבחינת החוויה
- פרוטאראס: שייט לקייפ גרקו וללגונה הכחולה
- פאפוס: כניסה לפארק המים אפרודיטה
- פמגוסטה: ספארי ג'יפים חצי יום במערות הים
- מלימסול: סיור אוכל ויין בהרי טרודוס עם ארוחת צהריים
- מלרנקה: סיור בערים פמגוסטה וסלאמיס
- לימסול: סיור הכרות פרטי בעיר
- מפרוטאראס: יום שייט מפנק בקטמרן
- איה נאפה: סיור טעימות ואוכל בקפריסין
- פאפוס: חצי יום של שייט עם בר פתוח, ברביקיו ושנורקלינג
הוא אמנם קם לתחייה למחרת, אבל מבחינתם זו הזדמנות טובה להיזכר בו ובשאר האנשים שהלכו לעולמם. סוג של יום זיכרון קולקטיבי מקומי.
לשאלתי למה הם חוזרים על המנהג במשך 4 שבועות (למרות שישו מת רק פעם אחת), היא לא ידעה לענות.
פיבוס המדריך הקפריסאי טען בכלל שהתיאוריה לא נכונה כי ישו נצלב ביום שלישי בשבוע. גל המדריך הישראלי ואני הסברנו לו שהצליבה הייתה בחג הפסח, כך שמבחינת היהודים מדובר בשבת ולכן יש בזה הגיון.
כדי להימנע מתקרית דיפלומטית יצאנו לטיול הליכה מעגלי מהמלון לתצפית על הכפר בשביל מס' 2 – כ-6 ק"מ, כשעתיים הליכה ועלייה של 180 מטר. כבר בתחילת המסלול גיליתי שוב שהישראלים היו כאן קודם. ולא, אני לא מדברת על הישראלים מאתמול.
אלעזר, שאול, יוסף ויהודה היו פה
לעץ האלון בן 700 השנה שנמצא פה מיוחסות יכולות הגנה פלאיות. התורכים ששלטו פה (וגם אצלנו) רצו להרוס את הכנסייה הסמוכה אליו, אבל הודות לעץ שהסתיר אותה היא חמקה מגורלה.
לאות תודה המקומיים חיברו לעץ פעמון (כדי לדעת אם מישהו מחבל בו) וקוראים למקום Panagias Theoskepastis. ביוונית: כנסיית מריה שכוסתה ע"י האל.
אבל כמובן שמריה לא לבד ולאי הגיעו עוד מבקרים מארץ הקודש. למשל, יהודה איש קריות שנמצא פה בכל פינה. הנוצרים מאמינים שלאחר שהסגיר את ישו הוא התחרט ואיבד עצמו לדעת על כליל החורש. העץ עד היום נקרא Judas tree ופורח ברחבי האי בתקופת האביב.
גם שאול התרסי ביקר בקפריסין בדרכו להפצת הנצרות בדמשק וכאן שינה את שמו לפאולוס. הוא אמנם נקשר קודם לעמוד וקיבל 39 מלקות, אבל עד היום זוכרים אותו פה לטובה.
עמוד פאולוס הוא ציון דרך מרכזי בפאפוס והשדרה על שמו נחשבת למרכזית בעיר, אבל גם להכי עמוסה (אם אתם מגיעים לפה עם רכב שכור– תתכוננו)
בר נבא (בשמו העברי יוסף) הצטרף לשאול והפיץ כאן את הנצרות. הוא אמנם נולד פה אבל היה על הקו לירושלים לפחות פעם אחת. ובל נשכח את אלעזר (הוא לזרוס מהיום הראשון) שנרדף בארץ וברח לכאן וכמובן – המשיח שיעבור פה להצטייד בחמורים הלבנים המפורסמים של האי.
מים בששון? לא בטוח
כדי לחזור למלון ולהמשיך בטיול חצינו שוב את הגשר על נהר Setrachos, עורק החיים של עמק Marathasa.
אמנם בקפריסין נהנים ממי הפרשת השלגים של הרי הטרודוס, אבל כמו אצלנו זה ממש לא מספיק והראש הקפריסאי מצא פתרונות.
בין השאר הם בנו סכרים לצורך אגירת המים, אחד בכפר Lefka והשני בכפר Kalopanagiotis שממנו באנו. הסכרים האלה היו מקור לוויכוח בין הצד היווני לצד התורכי, אבל זה עניין לזמן אחר.
מכאן נסענו כשעה (כ-30 ק"מ) לכפר אומודוס. בדרך נהנינו מבננות תוצרת ישראל שגל המדריך קנה לנו.
מנזר טימיוס סטאברוס שנמצא בכפר מאחסן חלק מהצלב המקורי ואת החבל שאליו נקשר ישו. יש כאלו שאפילו ראו כתמי דם על החבל.
אמנם זה היה במאה ה-18 ולא בטוח שמדובר בדם של ישו, אבל החלטנו לא לקחת סיכון ולכפר על החטאים בדרך הישראלית האולטימטיבית. שופינג.
חוזרים הביתה
הבעיה היא שכל המוכרים בדוכנים השונים (ללא יוצא מן הכלל) היו מוכנים להישבע שהם ביקרו בארץ. אחד היה סוכן של מותג סירים ישראלי, השני אוהב לשתות רק מיץ תפוזים תוצרת הארץ והשלישי טוען שביקר 4 פעמים בנהלל.
בהתחלה כמובן שלא האמנתי להם, אבל מה הסיכוי שמישהו מאי קטן יכיר מושב ישראלי ועוד בצורה של בייגל?
ארוחת הצהריים שחיכתה לנו השכיחה ממני את הספקות. מכיוון שזו הייתה הארוחה האחרונה שלנו בטיול (ולא, אין דמיון לסעודה האחרונה של ישו) נהנינו מכל המטעמים שיש למטבח הקפריסאי להציע: פלאפל, טחינה, עלי גפן ממולאים, סלט בורגול (שכאן קראו לו קוסקוס), עוגת תפוזים ועוד מאכלים שכולנו מכירים.
בדרך חזרה שוב צלצלו הפעמונים. הפעם זה היה כדי לקרוא למאמינים לתפילה בכנסייה. לנו נשארה רק עוד שעה נסיעה בדרך לטיסה שלנו הביתה מלרנקה שעברה בגעגועים לאלונים, תפוזים, כליל החורש ועלי גפן ממולאים תוצרת בית.
ואם אתם שואלים את עצמכם אם גם לי צלצלו הפעמונים, רק ארמוז שאי האהבה הפעיל את קסמיו גם עלי. והמבין יבין.
- הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום א' – הכל בגלל האהבה
- הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ב' – מחפשים את נורית
- הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ג' – חמורו של משיח
- הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ד' – ירידה לצורך עליה
- ⇐הטיול האביבי של נועה לקפריסין: יום ה' – למי צלצלו הפעמונים?