סיפור החומות העתיקות בעיר העתיקה של פמגוסטה

החומות העתיקות של פמגוסטה משתרעות על פני כ-2 קילומטרים. הן מקיפות לחלוטין את העיר העתיקה והן שמורות להפליא. כנראה שהחלק היפה ביותר כאן הוא החפיר שנמצא לאורך החומות על היבשה. למרות שהמסלול על החפיר נועד להיות גם שביל לאופניים, הרבה יותר נוח לעשות אותו ברגל.

כאשר הוונציאנים השתלטו על קפריסין בשנת 1489, הם קיבלו עיר שכבר היו בה חומות שנבנו על ידי הלוסיניאנים להגנה. קירות אלה היו גבוהים ודקים ושימשו להגנה מפני ירי חצים בעיקר. עם זאת, באותם שנים אופי המלחמה השתנה. המצאת אבק השריפה גרמה לכך שעכשיו היה צריך להגן על העיר מפני ירי תותחים, וחומות פמגוסטה כבר לא היוו הגנה מתאימה נגד העות'מאנים, שנראו לונציאנים כאיום הגדול ביותר עליהם (מה שהתברר כנכון כעבור 80 שנה).

הוונציאנים החלו מיד לשפץ את החומות והביאו מומחים מוונציה לפקח על העבודות. החומות והמעוזים התחזקו, חרכי ירי מיותרים ופתחים נסגרו ובמקומם נפתחו בקירות פתחים לירי רובים ופגזים.

המגדלים והמעוזים על החומות

מקור: researchgate.net

הסדר הוא עם כיוון השעון משער היבשה. Rivellino במפה לעיל.

1. מצודת ריבטינה (Rivettina) – שער היבשה שנקרא גם: ה-Ravelin או ה-Akkule

שער היבשה הוא אחד משתי הכניסות המקוריות לעיר העתיקה של פמגוסטה (השניה היא שער הים) והוא המרהיב ביותר. זהו החלק השני העתיק ביותר של החומות אחרי מבצר אותלו. זה גם החלק המעניין ביותר לכל מי שמגלה עניין בביצורים צבאיים.

במשך מאות שנים הוא נקרא Ravelin, Rivettina ו-Akkule תלוי מי שלט באותה תקופה בפמגוסטה.

המצודה המקורית (Ravelin) נבנתה על ידי הלוסיניאנים הצרפתים כמגדל שניצב מחוץ לחומות פמגוסטה. תפקידה היה לשמור על הכניסה הראשית לעיר שהייתה בקרבת מקום.

כאשר הוונציאנים השתלטו על פמגוסטה בשנת 1489 הם החליטו לחזק את החומות ואמצעי ההגנה של פמגוסטה אל מול האיומים של העות'מאנים. הם בנו מערך חומות חדש ושילבו את המצודה המקורית (Ravelin) בחומות העיר החדשות. שמו של המבצר שונה לריבטינה, והוא הפך למבנה הגנתי עצום, שכולו עמדות תותחים, המחוברות באמצעות סדרת מעברים ותאים. חלק מסוד כוחה של הריבטינה היה שהוונציאנים בנו את החומות החדשות ככל שיכלו על מחשופים סלעיים קיימים, מה שהקשה לערער את יסודותיהם.

בשנת 1570, כצפוי, מצאו עצמם הוונציאנים בפמגוסטה במצור שהוטל על ידי העות'מאנים. אף על פי שהחומות מעולם לא נפרצו, לאחר כ-10 חודשים הוונציאנים נאלצו להיכנע, והעות'מאנים השתלטו על פמגוסטה ועל מצודת ריבטינה, ששמה שונה ל-Akkule, או למגדל הלבן כרמז על צבע הדגל שהונציאים הניפו כאשר המקום נכבש.

מי שמבקר ב-Akkule כיום, יכול עדיין לשוטט במבוך המסדרונות הזה ולהרהר איך זה היה לשהות כאן לפני 450 שנה כשהמצור לא מאפשר להימלט…

במעבר המוביל מהמבצר אל העיר, עדיין ניתן לראות ציורי קיר ושריונות עוד מהתקופה הוונציאנית. כמו כן, העות'מאנים בנו שם מסגד קטן בשנת 1619 לשימוש שומרי העיר.

החפיר של העיר העתיקה של פמגוסטה
החפיר של העיר העתיקה של פמגוסטה

מסגד Akkule – משמש כיום כמרכז המידע לתיירים

מסגד Akkule נבנה על ידי העות'מאנים בסביבות 1618. כך כתוב מעל דלת הכניסה של המסגד. לאחר שכבשו את פמגוסטה בשנת 1571, הקימו העות'מאנים כניסה חדשה לעיר לצד זו הקיימת במצודת ריבטינה (המכונה כיום Akkule). על מנת לדאוג לצרכים הדתיים של השומרים על השער, הוקם מסגד קטן זה זמן קצר לאחר מכן.

המסגד עשוי מאבן חצובה, בין הדלתות הישנות לחדשות בצד הפונה לעיר של החומות. בעבר הייתה מזרקה עות'מאנית מצפון-מזרחית למסגד. יש במסגד חלונות בקירות החיצוניים בצד צפון-מזרח וצפון-מערב, כאשר החלקים העליונים והתחתונים שלהם מטוייחים בטיח. מעל החלונות המלבניים התחתונים יש קשתות אבן. החלונות העליונים קטנים יותר ומקושתים. החלונות שבתוך המסגד מעוטרים בצורות יהלום ויש להם דלתות עץ כפולות. הגג השטוח של המסגד נתמך על ידי קשת העוברת ממערב למזרח.

המסגד עבר במאה ה-18 שיפוץ יסודי ולאחרונה הוא שופץ שוב. הוא משמש כיום כמרכז המידע לתיירים של פמגוסטה.

2. מצודת Diocare

מצודת Diocare
מצודת Diocare

3. מצודת Moratto

מצודת Moratto
מצודת Moratto

4. מצודת Pulacazara

מצודת Pulacazara
מצודת Pulacazara

5. מצודת San Luca

מצודת San Luca
מצודת San Luca

6. מצודת מרטיננגו (Martinengo) נקראת גם ה-Tophane

מצודת מרטיננגו, שכונתה במקור Tophane, נמצאת בפינה הצפון מערבית של העיר העתיקה.

כאשר הוונציאנים הגיעו לקפריסין, הם הבינו מהר מאוד שהחומות של אף אחת מהערים לא מסוגלת להתמודד עם כלי הנשק המודרניים ולכן הם פתחו בפרויקט בנייה מאסיבי.

בפמגוסטה הם הבינו שהחלק החלש ביותר של הקירות נמצא בפינה הצפונית-מערבית ולכן בשנת 1550 הם הביאו את Giovanni San Michele, אדריכל ונציאני בעל שם, לתכנן מחדש ולחזק את האזור הזה. זה נעשה במשך 9 שנים.

מעוז מרטיננגו הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות צבאית. הוא מעוצב כראש חץ שמצביע על היבשה. צורת המעוז הביאה לכך שלא רק שהיא שלטה באש ובתצפית על איזור נרחב, אלא גם דאגה שאם בכל זאת תוקפים יצליחו להיכנס לשטח החפיר כדי לתקוף את האיזורים החלשים יותר, ניתן יהיה לכוון אליו אש לאורך קו החומות.

תותח עתיק בעיר העתיקה של פמגוסטה
תותח עתיק בעיר העתיקה של פמגוסטה

במידת האפשר, החלקים התחתונים שלה נבנו על סלע טבעי ובכך שללו את האפשרות שתוקפים יוכלו לחפור תחתיו מנהרות ולהניח פצצות.

בצד העיר של החומה יש סדרת רמפות, שנועדו להיות רחבות מספיק כדי שסוסים ועגלות יוכלו להוביל תחמושת אל פנים המבצר. בתוך המעוז יש ארובות לאוורור, ואזורי אחסון לחביות אבק שריפה וכדורי תותחים, כמו גם למגורים של המגינים עצמם. מכיוון שהמעוז מסיבי, בגודל של יותר מקילומטר וחצי רבועים, ישנו גם מעבר המאפשר תנועה מצד אחד של המעוז לצד השני.

הפינה הצפון מערבית של החומות – מצודת מרטיננגו שנקראת גם ה-Tophane

ידוע שלאונרדו דה וינצ'י, על אף שהיה פציפיסט, עשה מחקר על תורת הביצורים ומיכלאנג'לו בנה את הביצורים של פירנצה בשנת 1528. מצודת מרטיננגו חולקת קווי דמיון רבים עם מה שנשאר מהתיעוד שלהם ולכן חושבים שמהם שאב Giovanni San Michele את השראתו לבניית המצודה.

במהלך המצור העות'מאני על פמגוסטה, נשלח כוח ונציאני בפיקודו של Hiernino Martinengo לסייע לעיר הנצורה אך הוא מת בדרך, וגופתו הועברה לפמגוסטה. מכיוון שהוא היה אהוב מאוד על חייליו, נקרא המעוז על שמו.

במעוז יש גם בית קברות קטן ומטופח המכיל את קבריהם של חמישה שנהרגו במהלך המאורעות של אמצע שנות השישים.

שימו לב שהאיזור סביב מבצר מרטיננגו מסומן בחלק מהמפות כשטח צבאי מוגבל. זה לא נכון למרות שגדרות התיל ושלטים "לא לצלם" עדיין נמצאים במקום. מפות עדכניות אפשר להשיג כאן.

7. מצודת Del Mezzo (מצודת החללים)

8. מצודת Diamante (מצודת קרפאז)

מצודת Diamante (מצודת קרפאז)
מצודת Diamante (מצודת קרפאז)

9. מצודת סיגנורה (Signora) (מתחם טבעתי)

10. מצודת אות'לו (הטירה, או המצודה) נבנתה לראשונה בידי הלוסינאנים כטירה מחוץ לעיר

הביצורים של טירת אות'לו
הביצורים של טירת אות'לו
מבצר מגדל אותלו בפמגוסטה
מבצר מגדל אותלו בפמגוסטה

11. שער הים (Porta del Mare)

כאשר הוונציאנים השתלטו על פמגוסטה בשנת 1489, הם החלו מיד לחזק את החומות. שער הים, או פורטה דל מארה, היה מהראשונים שהושלמו וזה קרה בשנת 1496. הוא נבנה על ידי Niccolo Prioli במטרה להגן על הכניסה לעיר מוקפת החומה מנמל פמגוסטה. הוא נבנה בזווית, כך שזה היה הדבר הראשון שיורדי הים ראו כשהם התקרבו לעיר.

למרבה הצער, החלק המעניין ביותר בשער הים נמצא בצד הים של החומה ובתוך אזור המכס ולכן הוא לא נגיש. מי שמגיע לאיזור הזה מטפס אל מגדל אות'לו.

מעל השער נמצא פסל שיש גדול של האריה המכונף של סן מרקו, שהיה הפטרון של ונציה. האריה מחזיק בכפה אחת ספר ועליו כתוב בלטינית "שלום לך מארק, האוונגליסט שלי". מאמינים שהשיש לפסל הזה הובא לכאן מסלאמיס. שער העץ והשער המתרומם מתוארכים לתקופה העות'מאנית.

האריה המכונף של סן מרקו
האריה המכונף של סן מרקו

בצד היבשתי, מימין לשער הים, תוכלו לראות פסל גדול של עוד אריה. האגדה מספרת שבאחד הרגעים בלילה האריה פותח את פיו. האדם שתופס את הרגע הזה ומכניס את היד שלו לפי האריה יזכה לעושר עצום.

12. מצודת Canbulat (מחסן הנשק)

בפינה הדרומית-מזרחית של חומות פמגוסטה נמצא מבצר קנבולאט. (הוונציאנים קראו לזה הארסנל) והמבצר נקרא על שמו של Djanboulat שהיה מושל מחוז Kilis בטורקיה.

כאשר התקבלה ההחלטה לכבוש את קפריסין, הצטרף קנבולאט לכוחות הפולשים. מכיוון שמילא תפקיד מפתח במצור על ניקוסיה, הוא הועלה בתפקיד והפך למפקד האגף הימני של הצבא העות'מאני שהמתין מדרום לפמגוסטה. מכאן הפגיזו העות'מאנים את העיר, ומכאן נגרם הנזק הגדול ביותר למבנים של העיר המוקפת חומה.

בתחילה ניסו העות'מאנים לחפור מתחת לחומות, אך הוונציאנים פוצצו את המנהרות וגרמו להתמוטטותם. הוונציאנים הניחו גם להבים חדים על גלגל מסתובב בכניסה למצודה כדי להבטיח שכל מי שיכנס לשם לא יצא חי. האגדה לא עוצרת כאן ולפי הסיפור כדי לעצור את הגלגל ולאפשר לעות'מאנים להיכנס למצודה, קנבולט רכב על סוסו אל הגלגל וראשו נכרת. הוא הרים אותו בידיו, עלה על סוסו והמשיך להילחם בשלושת הימים הבאים עם ראשו מתחת לזרוע.

ההיסטוריונים שלא לקחו את האגדה הזו ברצינות חקרו את הנושא לעומק והם מאמינים שמה שנכנס בפועל לגלגל ועצר אותו, היו פשוט חבילות צמר.

קנבולאט שנפטר ב-1572 נקבר במעבר המצודה ששמה הוחלף מארסנל לקנבולט לכבודו. לפי האגדה, פירות עץ התאנה שנמצא לצד קברו הם סגולה לפוריות לנשים עקרות. קבר זה הוא השני בחשיבותו בקפריסין (אחרי חלה סולטן טקקה בלרנקה) למוסלמים הטורקים במדינה.

המצודה ואתר הקבר נפתחו כמוזיאון בשנת 1968, ושופצו לאחר כמה עשרות שנים. במוזיאון ששופץ שוב ב-2008 כמו גם בקבר קנבולאט יש מוצגים ותערוכות שכוללות פריטים הקשורים לתקופות העות'מאנית בקפריסין.

13. מצודת Compasanto (מצודה טבעתית)

מצודת Compasanto

14. מצודת Andruzzi (מצודת המים)

15. מצודת סנטה נאפה (מצודת הזהב)

סיפור העיר העתיקה וחומותיה בהרחבה

מצודת ריבטינה (שער היבשה) שהייתה הכניסה המקורית לעיר הלוסיניאנית עובתה והורחבה מאוד.

מצודת מרטיננגו הוקמה בפינה הצפון מערבית של העיר. זו נחשבה לנקודה הרגישה ביותר בעיר. היה ברור כי כל כוח שיפלוש מהים ינחת בהמשך החוף באזור סלמיס, ויתקוף מהיבשה. תכנון המעוז הזה היה בצורה כזו שלוחמיו יכלו לירות אל היבשה אך גם לאורך החומה אם האוייב יצליח להיכנס אל החפיר.

התכנון של המצודה היה כל כך מוצלח, שבמהלך המצור על פמגוסטה בשנת 1570, העות'מאנים אפילו לא ניסו לתקוף את האזור הזה.

בתוך החומות שעוביים הממוצע עומד על 30 מטרים שכנו גם אורוות, מחסני נשק ומנהרות שאיפשרו תנועה מצד אחד של החומה לצידה השני. איזורי מסתור אלה נוצלו היטב בשנת 1974, כאשר הקפריסאים הטורקים השתמשו בחומות כמקום מסתור אל מול הארגונים הקפריסאים היוונים.

החפיר נבנה גם הוא על ידי הוונציאנים, האדמה שנחפרה שימשה למילוי התווך שבתוך החומות שהורחבו.

ללוחמים באותה תקופה שעמדו בפני כיבוש עיר מוקפת חומה, היו 3 דרכים לעשות זאת. הראשונה היתה לנסות ולחורר את החומות, או לטפס עליהן. דרך הפעולה השלישית היתה להיכנס מתחת לחומות ולנסות לפוצץ את יסודותיהם.

כאמור, על מנת לנטרל את האפשרות הזו, הוונציאנים, במידת האפשר, בנו את הקירות על גבי מחשופים סלעיים בכדי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי לחדור דרכם. ניתן לראות סימנים לכך בזמן שהולכים לאורך החפיר.

בשנת 1570 תקפו העות'מאנים את קפריסין והשתלטו במהירות על כולה פרט לפמגוסטה. מכיוון שהעיר לא נכנעה בקלות, העות'מאנים הטילו עליה מצור שנמשך 10 חודשים. לוחמי ההתקפה מנו כ-200,000 איש ומולם, כעין דוד מול גולית, התמודדו 8,000 מגינים. הצבא העות'מאני איבד לאורך הזמן הזה כ-50,000 איש, וירה כ-150,000 כדורי תותח לעבר העיר.

עדיין ניתן לראות היום עדויות למצור ההוא. חלק ניכר מהכנסיות שבין החומות של פמגוסטה ניזוקו כי הם היו הבניינים היחידים שנראו מעל חומות העיר וסיפקו יעד מפתה לתוקפים. כשאתם הולכים לאורך החפיר הקדישו זמן להסתכל על הקירות. חלק ניכר מהאבנים החסרות, לא נפלו בגלל פגעי הזמן, אלא בגלל כדורי התותחים. אם תסתכלו היטב, תוכלו לראות מדי פעם כדורי תותחים ששקועים בחומה אחרי כמעט 450 שנים.

הוונציאנים עשו את עבודתם היטב. הכי קרוב שהגיעו העות'מאנים לפרוץ את החומות היה ביולי 1571. המפקד הוונציאני, שראה איך כמעט נופלת מצודת הריבטינה פוצץ חומר נפץ שהונח שם מבעוד מועד וקבר תחת ההריסות 1000 חיילים עות'מאניים.

באוגוסט 1571, לאחר שנהרגו 6000 מתוך 8000 חייליו, והיתר סבלו ממחלות ומרעב, נכנע מפקד העיר העתיקה של פמגוסטה לעות'מאנים ואיפשר להם להיכנס לעיר.

מידע חשוב נוסף