מחנות המעפילים בקפריסין

כשאנו חושבים כיום על קפריסין, אנו מדמיינים בעיקר חופים לבנים ומלונות מפנקים. לעתים נדירות בלבד, אנו מעלים בתודעתנו את ההיסטוריה העגומה של העם היהודי באי במחצית השנייה של שנות ה-40. היא שזורה היטב בהיסטוריה של קפריסין עצמה עת הוכפף האי ללונדון.

בתקופת השלטון הצבאי האנגלי בקפריסין, הוקמו בסביבת האי 12 מחנות מעפילים אליהם הופנו עשרות אלפי פליטים ניצולי שואה וממדינות צפון אפריקה שביקשו להגיע לארץ ישראל לאחר תלאות המלחמה.

בימים אלו, בהם פעל המנדט הבריטי בנחישות כדי למנוע את עלייתם של יהודים לארץ ישראל, הייתה קפריסין מעוז של גירוש, עקירה ושל תקוות שנגוזו. גם היום, חיים בינינו פה בישראל אזרחים רבים שהתגוררו במחנות אלו ורבים אחרים שנולדו בהם לפני עלייתם לישראל. כיום, בקפריסין נותרו רק אנדרטאות ספורות המהוות זיכרון להיסטוריה עגומה זו, המהווה חלק משמעותי מתולדות היישוב היהודי בישראל.

מחנות הקיץ והחורף

עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, חידש ארגון ההגנה את מבצעי ההעפלה ביתר שאת, חרף הוראות הספר הלבן שנאכפו ביד קשה על ידי נציגי המנדט ביישוב. עקב אירוע הפיצוץ במלון המלך דוד בירושלים ומפאת הצפיפות במחנה המעפילים בכלא עתלית שהתמלא עד אפס מקום, הוחלט על הקמתם של מחנות באי קפריסין אליהם יופנו ספינות המעפילים ובהם ייעצרו העולים. מטרת צעד זה הייתה להעביר מסר ברור להנהגת היישוב כי לא תהיה כל גמישות באיסור על ההעפלה.

בקפריסין הוקמו 12 מחנות בקרבת ארבעה כפרים – קסילוטימבו, קראולוס, דחליה ופידולס. הם חולקו לשני סוגים: מחנות קיץ – שהיו למעשה מחנות אוהלים, ומחנות חורף – שנבנו מפחונים. מחנות הקיץ התפזרו לאורך חופה המזרחי של קפריסין ומחנות החורף התקבצו בסביבת מחוז לרנקה. אל מחנות אלו הופנו במשך השנים 39 ספינות שנשאו במצטבר כ-52,000 יהודים.

התנאים במחנות המעפילים בקפריסין

המחנות היו צפופים ופרוצים, כאשר כל אוהל הכיל כ-10 אנשים ללא כל אפשרות לפרטיות. המחנות הכילו מתקנים מאיכות ירודה ומעבר לכיסא ושולחן, הם היו נעדרי כל ריהוט וללא פתרונות חימום או תאורה.

צריפי הפח היו לוהטים בקיץ, מקפיאים מקור בחורף ותנאי התברואה היו ירודים. הסיבה העיקרית לפגיעה בתברואה הייתה עקב המחסור החמור במים. המחנות קיבלו אספקת מים רק לזמן קצר בכל יממה והעצורים נאלצו לחלק אותם באופן קפדני.

גם המזון במחנה היה מועט ובאיכות ירודה. על אף שהצבא הבריטי סיפק מזון באופן קבוע, היה מדובר ברוב בקופסאות שימורים ולעתים נדירות היה מדובר בכמות מספקת. רבים מהמעפילים לא היו מורגלים במזונות שהוצעו להם ולרוב הרעב היה כבד. אמצעי הבישול המוגבלים שלרוב היו מאולתרים מחפצים שנאספו במחנה, הגבילו אף יותר את אפשרויות הכנת המזון.

לצבא הבריטי, שהוראה זו להקמת המחנות הופקדה עליו בהתראה קצרה וללא כל צעדים להיערכות, לא היו כלים לניהול האוכלוסייה בצורה הראויה. לכן, נאלצו לנהל את המחנות תנאים מוגבלים ולרוב, מסרו לעצירים סמכויות כמעט מלאות על אופן ניהול המחנה – מהקצאת המגורים למשפחות ועד לבעיות תחזוקה ובריאות בתוך המחנה.  

הסיוע לעצורי המחנות

לאורך כל תקופת קיומם של מחנות המעפילים, פעלו ארגונים רבים מחוץ למחנה ומתוכו כדי להעלות את המורל ולשפר את תנאי המחיה בהם. ארגון הג'וינט קידם פעילות ענפה במחנות והיה הארגון היחיד שקיבל אישור על ידי הצבא הבריטי לפעול בתוך המחנות.

פעילי הארגון תיווכו ביקורי נציגים של היישוב היהודי, בעיקר מהתנועה הקיבוצית שקידמו שלל פעילויות תוך המחנות כמו שיעורי עברית, אירועי נגינה ויצירה ופעילות חינוכית בתחום לימודי ארץ ישראל והמורשת היהודית. בנוסף, הוקמו במחנות בתי ספר ייעודיים שהופעלו על ידי אנשי החינוך שנמנו בין העצירים.

מאחר ורוב רובם של העצורים במחנות היו צעירים באופן יחסית, רבים מהם היו פעילים פוליטיים בארגונים ציוניים ובתנועות נוער. לכן, שיתופי הפעולה בין הפעילים במחנה ובין התנועה הציונית היו ענפים.

הדמויות הדומיננטיות במחנות החלו לארגן את אורח החיים במחנה בדומה למבנה הקיבוצים הישראליים והכשירו את יושבי המחנה לקראת החיים בישראל.

גיוס העצורים לפלמ"ח ולהגנה

הפעילות החברתית הענפה והמעורבות בתנועה הציונית, הביאו עמן בסופו של דבר גם הזדמנות להכשרה צבאית. בין המעפילים נמנו לא מעט אנשי הגנה ופלמ"ח שליוו את ספינות ההעפלה ממדינות המקור אל ארץ ישראל ומשמעות הדבר בפועל הייתה כי חלק מהעצורים היו בעלי הכשרה צבאית.

במהלך תקופת המעצר, בוצעו תוכניות אימונים בשימוש בנשק ללא ידיעתם של הבריטים והמעפילים עברו הכשרה צבאית.

לאחר עלייתם לארץ ישראל, השתתפו אלפים מתושבי המחנות במלחמת העצמאות והיוו חלק בלתי נפרד בהמשך הדרך מצה"ל בצעדיו הראשונים. רבים מתושבי המחנה הפכו לימים לקצינים בכירים בצה"ל.

פינוי המחנות

ערב הכרזת מדינת ישראל בה' באייר תש"ח, שהו בכלל המחנות בקפריסין תחת שליטת הצבא הבריטי מעל 22,000 מעפילים. השמועות על הכרזת המדינה הגיעו עד למחנות וההתרגשות הייתה רבה. עצורי המחנות היו סמוכים ובטוחים כי כעת, יעלו לארץ ישראל תוך זמן קצר.

בפועל, למרבה הצער, המצב היה מורכב בהרבה. הבריטים, מחד, סירבו להוביל את העצורים לארץ ישראל בכלי שיט של הצבא הבריטי ואילו הסוכנות היהודית נצרכה למשאבים על מנת לבצע את תהליך העלאת העצורים בכוחות עצמה.

בחלוף שבועיים מהכרזת המדינה ללא מענה, פנו עצורי המחנות אל האו"ם ודרשו כי ממשלת בריטניה תיקח אחריות על העלאתם לארץ ישראל ותפעל על מנת לבצע זאת בהקדם האפשרי.

לאחר פחות מיממה של שביתת רעב, נעתרה בריטניה לדרישה ובחודש יולי 1948, נשלחו שתי ספינות גדולות אל קפריסין והעלו את משוחררי המחנות הראשונים לארץ. עד פברואר 1949, הסתיים באופן סופי פינוי מחנות קפריסין.

מה עלה בגורל המחנות והאם ניתן לבקר בהם היום?

רובם המכריע של המחנות פורקו לאלתר וכיום אפשר לומר שכמעט לא נותר להם זכר לצעט שרידי מבנים ומגרשים פה ושם. רבים מצאצאי העצורים ואף אזרחים ישראלים רבים שעזבו את המחנות כתינוקות, פנו בעבר אל שלטונות קפריסין על מנת לברר האם נותר כל מתחם אשר ניתן לבקר בו או להקים בו אנדרטאות.

ציבור עצורי המחנות הפכו לקהילה מלוכדת ובעלת זהות משותפת במהלך תקופת מעצרם הארוכה ורבים מהם נטלו חלק משמעותי בבניית המדינה שבדרך. כעת, רבים מהם מתארגנים ומחפשים אחר דרך לבקר במתחמי המחנות.

אנדרטאות בקפריסין לזכר מחנות המעפילים

בשנים האחרונות, נעתרה ממשלת קפריסין לבקשות והקימה מספר אנדרטאות ברחבי קפריסין לזכר העצורים. כך למשל, בסביבת הכפר קסילוטימבו ששוכן בתוך הבסיס הבריטי אקרוטירי ודקיליה הוקמה אנדרטת אבן לזכרון העצורים וכהוקרה לרבים מהתושבים בכפר שסייעו ליהודים, לעתים תחת סיכון חייהם. בקרבת מקום, עוד נותרו שיירים מן המחנה, אך נכון להיום לא קיימת גישה מסודרת למבקרים במתחם.

בלרנקה, בבית חב"ד, עוד עומד פחון שנותר לאחר הפינוי והוא מהווה עדות דוממת להיסטוריה שנשכחה זה מכבר.

נכון להיום, שלטונות קפריסין טרם הסדירו מוזיאון או מתחם ייעודי המאפשר למבקרים להגיע וללמוד על שאירע במחנות עד להקמת מדינת ישראל והמתנדבים והמבקרים בבית חב"ד בלרנקה עם השנים אספו מוצגים שונים שמוצגים במוזיאון מאולתר בבית.

האם ידוע לך על סיורים מאורגנים לאזור? משפחתך נמנית עם צאצאי עצורי מחנות המעפילים בקפריסין? נשמח לקבל כל פיסת מידע על הנצחת מחנות המעפילים. אנו מזמינים אותך לפנות אלינו עוד היום ולסייע לנו להפיץ את הנושא.

מקורות מידע נוספים על ההעפלה מקפריסין לישראל

• על מחנות העצורים בקפריסין מאתר הפלי"ם ההעפלה והרכש
• גירוש קפריסין באתר מט"ח
• אוסף תצלומים מארכיון הקיבוץ הדתי מספק הצצה לחיי המחסור והצפיפות של המעפילים בקפריסין, שהולידו לבסוף חיים חדשים מבלוג הספריה הלאומית
• חומרים בנושא מהארכיון הציוני העולמי
• קבוצת "ארגון מעפילי קפריסין" בפייסבוק