סקירה: אמנות קליעת הסלים הקפריסאית

הסמל של קפריסין הכפרית האותנטית של תקופות עברו עושה קאמבק עכשווי בעזרת כמה קפריסאים המשתמשים במיומנויות נדירות שעברו לאורך הדורות, כדי להחיות את המלאכה המסורתית הזו ולשזור תשוקה ואנרגיה חדשים לתוך סלים מהממים שהם יוצרים.

כשהוא יושב ועובד בחצר בית האבן המסורתי שלו, מר פטרוס ניקולאו, אורג סלים בן 42 מפאפוס, גורם למלאכה המורכבת של סלסלות קפריסאיות מסורתיות להיראות קלה בצורה מטעה. במיומנות מרשימה, אצבעותיו מתרוצצות קדימה, קדימה, פנימה והחוצה, במהירות ובמיומנות תוך שהוא מדבר בלהט על אהבתו לעבודתו ועל רצונו לשמור על המסורת. "אני אוהב את העבודה שלי", הוא אומר. "אני משקיע את התשוקה והאנרגיה שלי בכל סל שאני יוצר, כדי לוודא שהוא יפה".

קשה לומר בדיוק כמה ללכת אחורה כדי לראות מתי החלה מלאכת קליעת הסלים המסורתיים בקפריסין אבל דבר אחד ידוע, אמנות זו הייתה נפוצה מאוד בקפריסין. עוד לפני עשרות שנים, גברים ונשים בכפרים ברחבי האי היו מאזנים בין מקצועיות ואומנות כדי ליצור סלים יפים הן לשימוש עצמי והן כדי להתפרנס.

מגוון גדול וסלסלאות קלועות רב-תכליתיות

הסלסלות הקפריסאיות עשויות מחומרים חזקים וגמישים כמו קני סוף, עשבים ובמבוק והן מגיעות בצורות, גדלים וצבעים רבים ושונים. בשיאם, הסלים הללו שימשו למטרות שונות. "לייצור גבינות, לאחסון זיתים, לשאת אספקה ​​​​ליום עבודה בשדה, לגידול ענבים, לטיולים, לתליית לחם מהתקרה ולאחסון מזון", אומרת הגברת מריה פולי מאקרוטירי, מדריכת כושר לשעבר הפכה לשוזרת סלים, שכמו פטרוס ניקולאו מרגישה מחויבות להפיח חיים חדשים במסורת.

סוגי סלים קלועים קפריסאיים

סלסלות הזמפיליה הקצרות והרחבות נוצרו להכנת שמן זית. הזיתים הוכנסו דרך חור עגול צר בחלק העליון ונמעכו בתוך הסלסילה כדי לחלץ את השמן.

הצאנטה הגבוהה והמרובעת, בדומה לשקית קניות מודרנית, נוצרה עם ידיות חבל, כדי לשאת מזון ופריטים הדרושים לעבודה יומיומית. עם שני סלים תאומים מחוברים בחלק העליון.

סל הסיריזה היה אוכף משני צידי אופניים, אופנוע או חמור כדי לשאת חפצים כבדים יותר

בעוד שסל הגלארי דמוי הצינור המפורסם מאקרוטירי שימש לייצור גבינה, תודות לרטיבות הקלה של קני הסוף ולחוזקם כשהם רטובים.

סלסלות הקורוקוליוזיס העגולות עם מכסיהן הניתנים לאטימה היו נושאות פירות ושומרות על טריות הזיתים והגבינה

בעוד סלסלת הבוקלה נוצרה סביב בקבוקים כדי להגן על שמן זית או יין מהשמש.

סלי הטבגיה הגאוניים, העגולים והשטוחים נוצרו לתליית לחם מהתקרה, הרחק מהישג ידם של עכברים טורדניים וילדים רעבים.

מבחינה היסטורית, שני המרכזים העיקריים לסלסלאות היו לרנקה, לפקרה ואקרוטירי, שם איזור הביצות באופן טבעי הוא בית הגידול המושלם לחומרים המשמשים לייצור סלים חזקים וגמישים. "עבור האקרוטירים, קליעת סלים היא לא מסורת, זו דרך חיים", מסביר מר ורנבאס מיכאל, מהמרכז לחינוך סביבתי אקרוטירי, הרואה בהגנה על מלאכה זו בראש סדר העדיפויות וחובה תרבותית. "קליעת סלים נתנה לנו חיים", "אגם המלח והביצות הם הסיבה שבגללה אנשים התיישבו באקרוטירי". הוא מוסיף.

מסורת שעוברת מדור לדור

הרלוונטיות התרבותית העמוקה הזו היא שמניעה אורגים כמו ורנבאס מיכאל. הוא אומר: "אריגת סלים נמצאת ב-DNA שלנו. סבא וסבתא שלנו הכינו סלים באזור הזה. זו מורשת שאנחנו צריכים להגן עליה". כיום, כשהדור הישן יותר של אורגי הסלים עובר הלאה, בעלי מלאכה מבחירה, כמו מריה ופטרוס, נחושים להעביר את הידע שלהם לדור הבא, בדיוק כפי שהכירו להם את הסלסילות בני הדור הקודם.

כמו רבים אחרים, פטרוס למד כיצד לקלוע סלים בילדותו על ידי סבו וסבתו, שהתפרנסו ממכירת סלים ברחבי האי. פטרוס עובד כעת במשרה מלאה, שוזר סלים עבור לקוחות בודדים ועסקים, כמו גם עורך הדגמות מעשית לתיירים, הן בקפריסין והן בחו"ל. "אני מרגיש מאוד גאה להיות האפוטרופוס של המורשת הזו", הוא אומר.

מריה מגיעה גם ממשפחת אורגי סלים אקרוטיריים. היא אומרת: "זה הלב של הכפר. כך אנו שומרים על הביצה חיה ומוגנת. זה בגנים שלנו; זה חלק מאיתנו."

סל הקש הקפריסאי – מכלי שימושי לפריט דקורטיבי

בחברה של היום, הביקוש לסלים ארוגים באופן מסורתי ירד. חלופות מייצור המוני מחומרים עמידים יותר כמו פלסטיק קיבלו עדיפות, הודות למחירם ולתוחלת החיים הארוכה שלהם. עם זאת, בהתאם לטרנד המתגבר של הקיימות, אמנים כמו מריה, פטרוס ומר ורנבאס מעודדים את הקפריסאים לחזור לשורשים שלהם ולאמץ גם את היתרונות הסביבתיים וגם את העליונות הפונקציונלית והאסתטית של חומרים טבעיים. "כאשר סלים בסופו של דבר אינם שמישים יותר, אתה יכול פשוט 'להחזיר אותם לטבע'. באדמה הם מתכלים ולא יפגעו בשום צורה בסביבה", מסבירה מריה.

מלבד היותם ידידותיים לסביבה, יתרונות נוספים של הסלים המסורתיים כוללים את הגמישות והחוזק של החומרים, הריח הטבעי, האסתטיקה המקסימה הייחודית ויכולות הניקוז המעולות.

אבל הירידה בביקוש היא לא השינוי היחיד המשפיע על נישת אריגת הסלים המסורתית. בצד החיובי, החפצים היפים והמורכבים הללו תופסים כעת תפקיד חדש כפריטים דקורטיביים בבתיהם של הקפריסאים המשתוקקים להישאר מחוברים לשורשים שלהם, ומבקרים המחפשים מזכרות מהתרבות הקפריסאית לוקחים חלק מהם איתם חזרה הביתה. "בימים אלה, קפריסאים רבים אוהבים שסלים מסורתיים תלויים על הקיר כקישוט. אנשים רוצים שיהיה משהו מסורתי בבתיהם; זה חלק מהתרבות שלנו", אומר פטרוס.

מבט אל העתיד

דרך נוספת שהאורגים של היום מביאים את המלאכה למאה ה-21 היא על ידי התאמה עדינה של החומרים, העיצובים והצבעים. מריה, למשל, החלה ליצור עיצובי סלים חדשים שלא היו קיימים קודם לכן, והיא יוצרת גם כובעים אופנתיים שנעשו באותן טכניקות. כשהיא מסבירה את המניעים שלה אומרת מריה, "אני מנסה להסתגל, אבל גם לעודד אנשים לשלב שוב סלים בחיי היומיום שלהם".

מר פטרוס מציג גם סלים עם טוויסט עכשווי. "הלקוחות שלי מרבים לתת לי רעיונות, ולאט לאט אני מציג עיצובים חדשים שלא היינו עושים בקפריסין בעבר", הוא אומר. "אני נצמד לחומרים המסורתיים ולאותן שיטות, אבל משתמש בדמיון שלי כדי לענות על הצרכים של הלקוחות של היום".

מתוך הכרה בכך שהדור הבא והקהילה המקומית הם המפתח להישרדותה של מסורת זו, המרכז לחינוך סביבתי אקרוטירי מפעיל שיעורי קליעת סלים בשמונה השנים האחרונות. לפני שלוש שנים השיק המרכז גם תוכנית עם אוניברסיטת פרדריק בניקוסיה כדי להעלות את המודעות לסלסלאות בקרב הדור הצעיר של אמנים.

"באמצעות סלסלות מסורתיות כבסיס, התלמידים לומדים להכיר טכניקות חדשות וישנות כדי ליצור פריטים חדשניים ועכשוויים", אומר מר ורנבאס. "לאחר התוכנית, הממשלה גילתה עניין בקידום הכנת סלים ועידוד אנשים להשתמש בסלים בביתם, למטרות נוי או מעשיות".

המרכז לחינוך סביבתי אקרוטירי גם עובד קשה כדי לשמר ולהגן על המסורת, כולל הצעות לסל שיוכר על ידי אונסק"ו, ומציע שיעורים לתיירים ולתלמידי בתי ספר בכל הגילאים.

כשהוא עושה את חלקו כדי לטפח את המסורת, מר פטרוס קיבל שני תלמידים צעירים שחולקים את התשוקה והלהיטות שלו. הוא אומר: "אני לא יודע מה הולך לקרות בעתיד אבל מה שאני כן יודע הוא שכל עוד הידיים והאצבעות שלי עובדות, אני לעולם לא אפסיק, כי אנחנו חייבים להחיות ולשמר את המסורת הזו. זה היבט יקר של המורשת התרבותית של האי שלנו ושל זהות האנשים שלנו".

מאת: סמי גולד, מדריך בעברית בקפריסין. סמי זמין לכם ב:357-96219050