אמנות בקפריסין

המורשת של קפריסין משקפת אהבה גדולה לאומנויות. אצל הקפריסאים, בסך הכל, יש רגישות אמנותית גדולה לאמנות חזותית ויצירתית כאחד. הדוגמאות נעות בין ציורים מסנוורים שצבועים בצבעי יסוד ועד לרקמה עדינה עם תפירות מסובכות. המוסיקה היא גם פן חשוב בחיים כאן והמסורת עדיין מכה בטונים מהדהדים, במיוחד באה לידי ביטוי היום הפופולריות המתמשכת של המוסיקה העממית היוונית העירונית – ה רֶבֶּֿטִיקוֹ. הנה דוגמה:

אמנות חזותית

האמנות החזותית בקפריסין משקפת השפעות מזרחיות וגם מערביות. המהומה הפוליטית וחלוקת האי השפיעו על האמנים גם כן.

מפרסקו ועד ציירי תרבות

בתקופה הניאוליתית, נעשה שימוש רב לקישוט בקרמיקה דקורטיבית ופסיפסים. כשהתקבלה הנצרות באי בשנת 45 לספירה הופיעה האמנות הביזנטית והביטוי הדתי שלה יוצג בפרסקואים, פסיפסים ואיקונות, שלרבים מהם עדות כיום במנזרים ובכנסיות. כדי לראות את האוסף המקיף ביותר של יצירות האמנות מהתקופה הזו, מומלץ לבקר במוזיאון הביזנטי בניקוסיה ובמנזר קיקוס ליד פדולאס (Pedoulas) בהרי הטרודוס. קיקוס הוא רק אחד מכמה מנזרים שבהם תוכלו לראות גם פסיפסים צבעוניים ומורכבים. מנזרים וכנסיות אחרים בהם אפשר לראות פרסקואים ביזנטיים, הם Agios Nikolaos tis Stegis, Panagia tis Podythou, Panagia Forviotissa ומנזר Timios Stavros שבכפר אומודוס.

שרידים מועטים מהתקופות הפרנקית (1192–1489) והונציאנית (1489–1571) נותרו בקפריסין בגלל ביזה של פולשים רבים לאורך ההיסטוריה. מצב מצער זה נמשך לאחר כיבוש העות'מאנים בשנת 1570, כאשר ההישרדות הפיזית קיבלה עדיפות על פני האמנות.

במאה ה-19 הופיעו ציירים ופסלים עממיים שהיו מראשוני האמנות הקפריסאית העכשווית. הם ציירו אפריזים בבתי קפה ועיטרו זכוכיות ורהיטים, בעיקר מיטות ברזל מסורתיות שעוטרו במוטיבים מהצומח.

ציורים מהמאה העשרים ועד המאה ה-21

בשנות החמישים החלו לחזור לקפריסין אמנים לאחר שלמדו בחו"ל. אמנים חשובים שהגיחו בתקופה זו כוללים את כריסטופורוס סאבה (1924-68), שהושפע מאוד מהתנועות הקוביסטיות והאקספרסיוניסטיות, והאמנים המופשטים קוסטאס יואכים (נולד ב-1936), ניקוס קורוזיס (נולד ב- 1937) ואנדראס לאדומטוס (נולד ב- 1940). אחד מהאמנים המוכרים ביותר בתקופה זו הוא איסמט גוניי (1923–2009), שגם עיצב את דגל קפריסין בשנת 1960.

חלוקת האי ב-1974 השפיעה מאוד על האמנות, שביטאה את הקשיים של אותה תקופה. בין האמנים החשובים של התקופה הזו ליתן למנות את אנג'לוס מקרידס (נולד ב 1942), שייצג את קפריסין בביאנלה בוונציה בשנת 1988, ואת אמין צ'יזנל (נולד ב- 1949), שהציג בשני צידי המתרס.

האריס אפמינונדה, נולדה בניקוסיה בשנת 1980 ונודעה בקולאז'ים, במיצבים ובסרטונים שלה. היא הציגה באירופה ובצפון אמריקה, ואילו מוסטפה הולוסי הקפריסאי-בריטי ערך מופע יחיד במוזיאון טייט מודרן של לונדון בשנת 2010.

איקונין

למרות שבחלק מהכנסיות הקפריסאיות ומהמוזיאונים עדיין יש סמלים ביזנטיים מהעת ההיא, רבים נבזזו ואוצרותיהם נמכרו בשווקים. חפצי האמנות הללו נקנים לעתים קרובות מבלי משים על ידי אספנים או סלבריטאים. על אח העצים של בוי ג'ורג' למשל היה תלוי בגאווה איקונין של ישו במשך עשרות שנים עד שאיתר אותו מומחה במהלך ראיון טלוויזיוני. האייקון הוחזר לכנסיית St Charalambo ב-Chorio Kythrea בשנת 2011, משם הוא נגנב בשנת 1974.

איקונין מיוצרים עדיין במנזרים רבים כיום. צייר האיקונין העכשווי המפורסם ביותר ובצדק הוא האב קאליניקוס סטברובוניס (1920–2011) ממנזר סטברובוני, שהחיה את הסגנון הביזנטי האורתודוקסי בציור איקונין בקפריסין.

בקירניה שבצפון קפריסין, נמצא בתוך כנסייה עתיקה מוזיאון איקונין בשם Icon ובו חפצי אמנות שהוצלו מכנסיות עתיקות שנבזזו בחלק הטורקי.

עין כחולה

בצפון קפריסין נהוג השימוש בעין כחולה (Nazar Boncukare) והיא נחשבת לאביזר דקורטיבי שנתלה בבתים, במסעדות, בחנויות ומוטבע אף בקירות ובקשתות. המקומיים מאמינים שלעין הכחולה סגולות שמגינות עליהן מפני עין הרע, קללה, מזל רע או מחלה. למעשה, ניתן למצוא אותן בכל מקום והם אף נחשבים כמזכרת אותנטית במיוחד.

מסורת זו נובעת מתקופות טרום נוצריות, כאשר אנשים האמינו שמבט של שנאה מאדם לאדם אחר יכול להזיק ולכן יש להתגונן מפניו. חרוזי העין הכחולה בצפון קפריסין מזכוכית ולעיתים כוללים חומרים נוספים שנחשבים כחיוביים כנגד כוחות האופל, למשל ברזל, נחושת, מים ומלח.

מלאכות יד מסורתיות

בקפריסין נמשכת מסורת של אומנויות עממיות, החל מייצור סלסלאות ועד עבודות תחרה. כדי להיות בטוחים שמה שאתם רוכשים הוא אכן אותנטי ולא איזה חיקוי זול מסין, הגיעו אל אחד הסניפים של מרכז עבודות היד בקפריסין כדי להבטיח שתקבלו אותנטיות ומחיר הוגן.

המרכז לעבודות יד בקפריסין

במרכז אפשר להשיג תחרה ורקמה קפריסאית במחירים סבירים, כמו גם בגדי עור, פסיפסים, קרמיקה וכלי חרס. במקום יש סדנאות יצירה שונות. הנה המיקום של המרכז בניקוסיה והמרכז בלימסול.

קדרות

אחת האומנויות העתיקות בקפריסין היא ייצור של כלי חרס, בעיקר הודות לקרקעות החימר של האי שמהוות חומר גלם אידיאלי לקדרות. אי אפשר לפספס את הפיתריות (Pitharia) העצומות (צנצנות חרס לאחסון) המשמשות לעתים קרובות כעציצים מסוגננים. במקור הן שימשו לאגירת מים, שמן או יין כי גודלן העצום הופך אותן ללא נוחים לנשיאה.

אחד המקומות הטובים ביותר ללמוד על ההיסטוריה של הפיתריה הוא במוזיאון האומנות העממית בפויני. אוצר המוזיאון, תיאופניס פילאוואקיס, כיום בשנות ה-90 לחייו התפרסם בגלל הכנת פיתריה ענקית של 2000 ליטר שאף נכנסה לספר השיאים של גינס. הכפר קורנוס (Kornos), בין לימסול ולרנקה, מפורסם גם כן בכלי החרס שלו, וכך גם פאפוס ואזור דרום-מערב קפריסין.

קליעת סלי נצרים

אחת המלאכות יד העתיקות ביותר בקפריסין היא יצור סלים. הסלים היום מוכנים בדרך כלל מקנים שצומחים ליד נחלים. אם כי בחצי האי אקאמאס (Akamas), כפרים כמו Kritou Terra מפורסמים בסלים הארוגים שלהם.

עלי דקל וקש משמשים ליצירת Sestas בצבע בהיר (Sestas בטורקית; הן 'פלטות' דקורטיביות בעיצוב גיאומטרי). אלה נפוצים יותר בצפון קפריסין, בעיקר בחצי האי Karpas ובאיזור Mesaoria. היזהרו מחיקויי פלסטיק, שלמרבה המזל קל לזהות אותם.

במקומות רבים בצפון קפריסין מייצרים מוצרים נוספים מחלקי צמחים (גבעולים, זרדים, עלים וכו') כמו מגשים ללחם, ארונות, מטאטאים ועוד.

תפירה, אריגה ורקמה קפריסאית

האמנות העממית המפורסמת ביותר באי היא עבודות התחרה המעודנות של הכפר לפקרה השוכן בגבעות שלרגלי הטרודוס. הכפר פיטי באזור פאפוס מפורסם גם בעבודות הרקמה שלו, במיוחד משי וכותנה ארוגים ורקומים.

כדאי לכם לעבור גם במוזיאון לשימור התחרה במנזר Timiou Stavrou (הצלב הקדוש) באומודוס. בצפון חפשו את המוטיבים העדינים של רקמת האיקסים של הכפר Lapta. באופן מסורתי הם נרקמו על בגדים אבל היום הם בדרך כלל מקשטים מצעים.

באזור לפיתוס (Lapithos) בצפון קפריסין מייצרים את רקמת ה-Hesap המסורתית-רקמה שנוצרת בטכניקה של תפר צולב על בד פשתן שנמתח על גבי מסגרת עץ עגולה.

ייצור שטיחים לרצפה ארוגים ביד (קילים) היא מסורת עתיקה שנהוגה בעיקר בכפרים באזור פמגוסטה. אומנות עממית אחרת שקשורה לטקסטיל נהוגה בחצי האי קרפאז. באזור זה מקשטים פקעות משי, חותכים אותן בצורות מיוחדות ותופרים אותן ע"ג בדים, כך שלאחר פתיחתן נוצרים בגדים מיוחדים במינם.

מוזיקה וריקודים

המוסיקה והריקודים הקפריסאים מגוונים ומשקפים את ההשפעות היווניות, הטורקיות והערבית על קפריסין. למוזיקה המסורתית יש סלסול מתמשך כפי שניתן לשמוע מהבוזוקי שמתנגן לו מדי פעם מבעד לחלונות הפתוחים של הרכבים, ושתי הסגנונות, היוונית-קפריסאית והטורקית-קפריסאית חולקות דמיון מדהים בצלילים ובכלי הנגינה.

מוזיקה

מוזיקה קפריסאית-יוונית

הבוזוקי, שתשמעו בכל רחבי האי, הוא כלי דמוי מנדולינה הדומה לסאז והבגלמה הטורקים. זה אחד הכלים העיקריים המשמשים במוזיקת הרבטיקו – המקבילה היוונית לבלוז אמריקאי. השם רבטיקו הגיע כנראה מהמילה הטורקית Rembet, שפירושה 'מחוץ לחוק'. הדעות שונות באשר למקורותיה של האמיתיים של הרבטיקו, אך ככל הנראה מדובר בהכלאה של כמה סוגים שונים של מוזיקה. מקור אחד היה המוסיקה שהופיעה בשנות ה -70 של המאה העשרים בבתי הקפה העממיים באזורים העירוניים ובנמלים. סצינת המוזיקה של ימינו היא תערובת של ישן וחדש, מסורתי ומודרני.

למרות שמוזיקת הרוק היוונית מיוון פופולארית מאוד, ברפובליקה של קפריסין יש סצנת מוסיקה מודרנית מקומית קטנה אך תוססת שמייצרת להקות ומוזיקאים שחלקם זכו להכרה בינלאומית.

הזמר והמלחין הקפריסאי Evagoras Karageorgis הוא אחד מהם. ביצירותיו יש מבט נוסטלגי וכואב על הכפרים האבודים בצפון קפריסין והן מושרות בתערובת של יוונית וניב קפריסאי. המלחין Alkinoos Ioannidis הוא אחד האמנים הפוריים והפופולריים ביותר בקפריסין, עם 11 אלבומים הממזגים מוסיקה קפריסאית ויוונית מסורתית עם רוק והשפעות קלאסיות.

מבין השמות החדשים יותר במוזיקה הקפריסאית נמצאים אלבום הבכורה Grippy Grappa של Monsieur Doumani ואלבום ההמשך שלו Sikoses זכו שניהם בהכרה עולמית. שלישיית הג'אז Tricoolore מביאה איתה אווירה ים-תיכונית מלודית ואלתור מסוגנן למנגינות אינסטרומנטליות. להקת הבלוז The Project Zilla ששרה באנגלית גם היא היום חביבת הקהל הקפריסאי.

מוזיקה קפריסאית-טורקית

בצפון הטרנדים המוסיקליים נוטים לשקף את אלה של טורקיה, כאשר הארבסק, הפופ והרוק הטורקי שולטים בסצנה ביד רמה.

מוסיקה עממית קפריסאית טורקית, שמושמעת בחתונות ובאירועים עם דרבוקה לציון הקצב הושמעה בעבר בכלל כדי ללוות ריקודי עם.

כלי נגינה נוספים שבהם נעשה שימוש בצפון קפריסין הם כלי הנשיפה זורנה ותוף בשם davul שעליו מקישים עם מקל. לעיתים נעשה שימוש גם בכלים נוספים כמו כינור, מנדולינה ואקורדיון.

למרות שרוב הנגנים הקפריסאים הטורקיים לא מוכרים מחוץ לאי, קומץ מהם כן פרצו מעבר לים. ביניהם נמצאים הפסנתרנית Rüya Taner שזוכה להערכה רבה בעולם המוזיקה הקלאסית, ואילו גיטריסט הבס והמלחין Oytun Ersan הוציא שני אלבומים הכוללים שיתופי פעולה עם כמה מהשמות המובילים של הג'אז העולמי.

ריקודים

ריקודים קפריסאים מסורתיים הם לרוב ריקודים של זוג מול שני זוגות, או ריקודי סולו נמרצים שבהם הרקדנית מחזיקה חפץ כמו מגל, נפה, סכין וכדומה. בטברנות התיירותיות הפופולריות אפשר לראות הרבה פעמים ריקוד שנקרא Datsia, שם הרקדן מאזן ערמת כוסות מלאות יין על נפה.

הריקודים בצפון דומים מאוד לאלה בדרום, כאשר ההבדל האמיתי היחיד הוא בשמות שלהם. ה-Tsifteteli (סגנון של ריקודי בטן) הוא הציפטלי שבצפון. בנוסף יש את הטסטי (Testi) והקוזאן (Kozan), שניהם ריקודי חתונה, וה-Kaşıklı oyunları, ריקוד שמבוצע עם כפות עץ.

עם זאת, יש מספר הבדלים נוספים בתחום המחול בין צפון קפריסין לדרומה למשל בכל הנוגע ללבוש הרקדנים. בצפון קפריסין הנשים עוטות כיסויי ראש ועונדות תכשיטים צבעוניים, בעוד הגברים לובשים חולצות לבנות, מכנסיים שחורים שמגיעים עד הברך, עוטים מעילים בצבע כחול באורך המותן, חובשים כובעים אדומים ועונדים חגורת בד רחבה בצבע אדום. לרוב התלבושות הגבריות כוללות גם אביזרים שונים כמו שעוני כיס או מטפחות

הבדל נוסף הוא שבצפון קפריסין נהוגים שני ריקודים נוספים שמקורם כנראה בלקני או תורכי:

• Karsilama –  ריקוד שורות שכולל שורה של גברים ושורה של נשים שמחוללים זה למול זה, כך שכל מין מציג מהלך שמשלים את המהלך של המין השני
• Sirto – ריקוד זה נחשב לעתיק ביותר בצפון קפריסין והוא כולל מעגל של רקדנים שאוחזים בפרקי הידיים של הרקדנים שמימינם ומשמאלם. הריקוד כולל 12 צעדים בסיסיים, כאשר רקדן אחד מוביל את שאר המשתתפים ומכתיב את הקצב שמשתנה תוך כדי תנועה.

ספרות קפריסאית

סצנת הספרות הקפריסאית מקודמת מאוד בקפריסין ובצפונה. רומנים וספרי סיפורת של סופרים מקומיים מתורגמים לרוב מיוונית לטורקית ולהיפך.

הכישרון הספרותי שגדל פה במאה העשרים כולל את Loukis Akritas שהטביע את חותמו בעיקר ביוון כעיתונאי וככותב, ובהמשך דגל בעצמאות קפריסאית בלי אלימות. עבודותיו כוללות רומנים, מחזות, סיפורים קצרים ועוד. Theodosis Pierides הוא אחד המשוררים המכובדים ביותר בקפריסין. הסימפוניה הקפריסאית שלו נחשבת לאחד מהמחזות הטובים ביותר באי. גם המשורר Tefkros Anthias. אנטיאס הוחרם על ידי הכנסייה האורתודוכסית בסביבות שנת 1931 עקב אוסף השירים שפרסם. הוא נעצר במהלך מלחמת העצמאות בשנת 1955 ונכלא. בזמן שהותו בכלא כתב קובץ שירים בשם יומנו של ה-CDP שיצא לאור בשנת 1956.

הרומן, המשורר והמחזאי Panos Ioannides (נולד בשנת 1935) הוא אחד השמות הגדולים ביותר בסצנה הספרותית העכשווית וזכה חמש פעמים בפרס הלאומי לספרות. אוסף הסיפורים הקצרים האחרון שלו, Gregory and Other Stories, תורגם לאנגלית בשנת 2014.

בצפון קפריסין יש סצנה ספרותית קטנה אך איכותית. Neşe Yaşın (נולדה ב -1959) היא סופרת, עיתונאית ומשוררת. שיריה של יאשין תורגמו ופורסמו במגזינים ועיתונים בקפריסין, טורקיה, יוון, הונגריה, הולנד, גרמניה ובריטניה.

עוד פוסטים על אמנות בקפריסין